בלוג

על שפה וציפיות החברה

"תפסיקי לדבר איתי בעיראקית" אמרתי בכיתה ב' לאמי, בת ליוצאי עיראק שנולדה במעברת כפר ענא באור-יהודה. שם, העיראקית שימשה כמעט כשפה רשמית. עם התפתחות העיר – מאוהלי המעברה, לצריפים רעועים, לבנייני הרכבת של עמידר ועד לשכונות החדשות ובתי הקרקע ממנה מורכבת היום – נוכחות השפה הלכה ופחתה.

החברה שלנו מקדשת היטמעות והתיישרות לפי ערכים ורעיונות שגרעינם החל עם התפתחות הציונות באירופה, והבשילו עם קום המדינה. החייאת השפה העברית הפכה אותה לסממן לאומי משמעותי, ואת השימוש בה לערך עליון. באקלים שכזה, אין זה פלא שילדים, שכמהים להשתלב באופן החלק ביותר, מסרבים לדבר בשפת הוריהם, ואף מתביישים כשהם אינם דוברים עברית-ישראלית-תקנית למשעי. אין זה פלא שניבים יהודיים ייחודיים של קהילות בנות מאות שנים גוועים.

ומה הבעיה בפלורליזם אתני? מה כל-כך מפחיד אותנו ברעיון? למה כשמעלים את העוולות שנעשו כדי למחוק זהויות, עולים קולות המנסים להשתיק את השיח? וזה לא רק עם ערבית על שלל ניביה, שהנוכחות שלה במרחב מעט יותר מורכבת. גם שיחה ברוסית, למשל, עלולה להתקבל בהרמת גבה.

"למה לא התעקשת לדבר איתי בעיראקית?", שאלתי בגיל 24 את אמי. הוריה קראו לה סעידה, אך הגננות בגן החליטו להתאים את שמה לנרטיב, וכינו אותה "בת שבע". כאילו במחאה, קראה לי פרחה על שם אמה, שדיברה עברית יפה, אך התעקשה לתקשר עם נכדיה בעיראקית. אני נולדתי אחרי שנפטרה. היום, אני מנסה להשלים את הפער וללמוד את שפת אמי.

לינק לכתבה מצולמת שעשיתי: https://www.facebook.com/wordplaybykarin/videos/1949982945091622/

כתיבת תגובה

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin

איך בונים שפת מוצר?

בלוג השירות Seamless, שנפוץ בארה"ב, מציע משלוחי אוכל ממגוון מסעדות עד הבית – בהזמנה דרך אפליקציה. סיפור האהבה שלי עם סימלס החל בסתיו של 2015,

Read More »

פרספקטיבה

בלוג כשאני רוצה לקבל פרספקטיבה לנושאים כאלה ואחרים שאני דנה בהם עם עצמי ארוכות ומשקיעה בהם אנרגיה מחשבתית עודפת, אני חושבת על בת המצווה שלי

Read More »
סגירת תפריט